ספקית ציוד בנייה של פתרונות מכונות בנייה מזה 30 שנה.
שפה
ספקית ציוד בנייה של פתרונות מכונות בנייה מזה 30 שנה.
מרווח הוויברטורים בין ויברטורי הבטון וזמן הוויברציה קשורים זה בזה. הנחת הוויברטור רחוק מדי זה מזה ואזורים קטנים של בטון עלולים לקבל ויברציה יעילה מועטה. השארת הוויברטור במקום אחד זמן רב מדי ותערובת מעשית עלולה להתחיל להתפרק. הפתרון המעשי אינו לשנן מספר קסם אחד, מכיוון שבטון נוטה להתעלם ממספרים קסומים. במקום זאת, על המפעילים לשלב את קוטר ראש הוויברטור, יכולת העבודה של הבטון, מרווח החיזוק וסימני התגבשות גלויים כדי להחליט היכן להכניס את הוויברטור ומתי להמשיך הלאה.
כנקודת התחלה שימושית בשטח, Wacker Neuson ממליצה להזיז את נקודות הטבילה פי 8-10 בערך מקוטר ראש הוויברטור . כמו כן, היא מייעצת למפעילים לדחוס עד שבועות האוויר יפסיקו לעלות וצליל הוויברטור יפסיק להשתנות. שתי תצפיות אלו נותנות לצוותי האתר משהו שימושי הרבה יותר מתרשים מרווחים קבועים: חישוב התחלתי שניתן לבדוק מול מה שהבטון עושה בפועל.
מרווח הכנסת ויברטור הבטון הנכון אמור לאפשר לאזורי הרטט האפקטיביים סביב נקודות הכנסת בטון שכנות לחפוף. אם הם אינם חופפים, רצועות של בטון שעבר איחוד גרוע עלולות להישאר ביניהם. אם נקודות הכנסת קרובות שלא לצורך, הפרודוקטיביות יורדת ובטון שעבר איחוד קודם עלול לעבור רטיטה שוב ללא כל תועלת ממשית.
כלל קוטר הראש כפול 8-10 מספק חישוב התחלתי מעשי. לדוגמה, ויברטור של 38 מ"מ נותן טווח מרווחים התחלתי של כ- 304-380 מ"מ (12-15 אינץ') . אין זה אומר שכל ויברטור של 38 מ"מ חייב להיות בשימוש בדיוק במרווח זה. גודש בחיזוק, עקביות בטון וביצועי הוויברטור יכולים כולם לשנות את רדיוס הפעולה האפקטיבי, לכן על המפעיל לוודא שכל החדרה משפיעה באופן ניכר על האזור הסמוך. חברת Wacker Neuson מציינת במפורש כי ביצועים אפקטיביים יכולים להשתנות בהתאם לתנאי ההפעלה וממליצה על בדיקה בתנאי אתר עבודה בפועל.
| מצב האתר | גישת התחלה | מה לבדוק |
|---|---|---|
| פוקר 38 מ"מ | מרווח של כ-304–380 מ"מ | אשר אזורי איחוד חופפים |
| חיזוק צפוף | השתמשו בראש קטן יותר ובמרווחים קטנים יותר | פוקר חייב לעבור בחופשיות בין ברים |
| קטע בטון פתוח גדול | ראש גדול יותר עשוי לאפשר מרווח רחב יותר | בדיקת רדיוס הפעולה בפועל |
| בטון נוקשה | התחילו בצורה שמרנית עם הוספות קרובות יותר | שימו לב לבועות שנותרו ולאזורים שקועים פחות |
גודל הראש חשוב מכיוון שראשים גדולים יותר בדרך כלל משפיעים על יותר בטון, אך גדול יותר אינו בהכרח טוב יותר. Wacker Neuson נותנת 30 מ"מ כדוגמה עבור טפסות צרות ו -58 מ"מ עבור רכיבי בטון גדולים יותר. בעמודים או קירות מחוזקים בכבדות, הגישה בין מוטות עשויה להיות חשובה יותר מכיסוי תיאורטי. משטח שאינו יכול להגיע לבטון אינו מרשים במיוחד, לא משנה כמה גדול הוא נראה בקטלוג.
עבור קבלנים ששואלים כמה זמן לוקח לרטט בטון , טווח ההתחלה היעיל ביותר הוא 5-15 שניות לכל החדרה . האיגוד הלאומי לבטון טרומי, המצטט את הנחיות איגוד צמנט פורטלנד, קובע כי תקופה זו בדרך כלל תספק דחיסה מספקת, אם כי הזמן בפועל משתנה בהתאם לגודל הוויברטור, יכולת עיבוד הבטון ועומק הרכיב.
עם זאת, שעון העצר צריך לאשר את שיקול דעתו של המפעיל במקום להחליפו. יש להמשיך לרטט בזמן שבועות אוויר גדולות בורחות והבטון שוקע באופן ניכר סביב ראש הפעולה. חברת Wacker Neuson ממליצה לעצור כאשר הבועות אינן עולות עוד ורעש הטבילה מפסיק להשתנות. במונחים מעשיים, משמעות הדבר היא שתערובת רטובה וניתנת לעבודה עשויה להגיב במהירות, בעוד שתערובת נוקשה יותר עשויה להזדקק לזמן רב יותר או לדרוש נקודות הכנסה קרובות יותר.
| שאלת הפעלה | עיון מעשי | בדיקת אתר |
|---|---|---|
| כמה זמן לכל הכנסה? | כ-5–15 שניות | בועות גדולות נפסקות במידה רבה והבטון שוקע |
| כמה רחוקים זה מזה? | קוטר ראש בערך 8–10 × | אזורי רטט שכנים חופפים |
| כמה מהר למשוך? | כ-3 שניות לכל 300 מ"מ | החור נסגר מאחורי הפוקר |
| ייחוס להרמה מקסימלית | כ-500 מ"מ | השכבה המלאה נשארת בהישג יד יעיל |
| חדירה לתוך המעלית הקודמת | כ-50–100 מ"מ | שתי השכבות החדשות מתאחדות יחד |
אפילו זמן רטט נכון של בטון יכול להתבזבז אם הפוקר נמשך החוצה מהר מדי. משיכה מהירה יכולה להשאיר תעלה מאחורי הראש לפני שהבטון שמסביב מספיק לזרום חזרה. NPCA נותן כלל אצבע שימושי של כ -3 שניות לכל 300 מ"מ (1 רגל) של משיכה אנכית . בדרך כלל יש לאפשר לוויברטור לשקוע תחת משקלו שלו ולאחר מכן להסירו בהדרגה בזמן שהבטון נסגר מאחוריו.
זו גם הסיבה מדוע על מפעילים להימנע משימוש בפוקר ככלי להזזת בטון. גרירתו הצידה דרך התערובת עלולה ליצור התמצקות לא אחידה ולהקשות הרבה יותר על שמירה על דפוס החדרה שיטתי. החדרה אנכית, השהייה קצרה ומשיכה מבוקרת הופכים את העבודה לקלה יותר לחזרה מקטע אחד של היציקה למשנהו.
קירות עמוקים, יסודות ומיקומים גדולים אחרים בדרך כלל קלים יותר לאיחוד בהרמות מבוקרות מאשר לנסות ליצור רטט לעומק מוגזם בבת אחת. Wacker Neuson ממליצה לשמור על שכבות בטון בודדות לעומק מקסימלי של כ -500 מ"מ . כאשר מונחת השכבה החדשה הבאה, הפוקר צריך לחדור כ- 50-100 מ"מ לתוך השכבה שמתחת . זה עוזר לשתי ההרמות להתגבש על פני הממשק שלהן במקום להתנהג כמו שכבות נפרדות.
קל להתעלם מחפיפה קטנה זו במזיגה עמוסה, אך יש לה תפקיד חשוב. עצירת המזיגה בדיוק בגבול בין השכבות עלולה להשאיר ממשק לא מגובש כראוי. דחיפה עמוקה שלא לצורך לחומר שכבר מגובש פשוט מבזבזת זמן. המטרה היא חפיפה מבוקרת, לא חפירה ארכיאולוגית.
קוטר ראש הוויברטור שימושי להערכת מרווח ויברטור הפוקר , אך הקוטר לבדו אינו מתאר את כל מערכת הוויברציה. תדירות ומשרעת משפיעים גם על האופן שבו הוויברציה מועברת לבטון טרי. כדוגמה לציוד, Multiquip מפרטת ויברטור פנימי UM13825 בקוטר 38 מ"מ בתדר 200-258 הרץ, שווה ערך ל-12,000-15,500 ויברציות לדקה , עם משרעת של 0.77 מ"מ. אלו ערכים ספציפיים לדגם ולא יעדים אוניברסליים, אך הם ממחישים מדוע שני ראשי פוקר בגודל דומה אינם בהכרח פועלים באופן זהה.
לכן, בבחירת ציוד, קבלנים צריכים להסתכל מעבר לעוצמת המנוע או לקוטר ראש היציקה בלבד. גודל המנוע, תדירות הפעולה, אורך הפיר, שקיעת הבטון ומבנה החיזוק - כולם משפיעים על הקלות בה המפעיל יכול להשיג דחיסה עקבית לאורך כל תהליך היציקה.
תת-רעידות בדרך כלל מתבטאת בכיסי אוויר שנותרו, פינות לא מלאות היטב או בטון שלא שקע באופן שווה סביב חיזוק. התשובה אינה בהכרח להחזיק את הוויברטור במקום אחד למשך זמן רב מאוד; החדרות קרובות ושיטתיות יותר עשויות להיות יעילות יותר. חברת Wacker Neuson מזהירה כי רעידות קצרות מדי משאירות אוויר לכוד, בעוד שרעידות מוגזמות עלולות להוביל להפרדה.
לכן, הכלל הקל ביותר באתר הוא לשלב זמן עם תצפית. התחילו בטווח של 5-15 שניות, צפו בבועות, האזינו לוויברטור ובדקו האם הבטון שמסביב שקע. לאחר מכן, נסוגו לאט ועברו לנקודת החפיפה הבאה. גישה זו מעניקה למפעילים שיטה חוזרת על עצמה מבלי להעמיד פנים שכל תערובת בטון מתנהגת בדיוק אותו הדבר.
נקודת התחלה שימושית היא בערך פי 8-10 מקוטר ראש הוויברטור . עבור ראש של 38 מ"מ, זה שווה ערך לכ-304-380 מ"מ. יש להתאים את המרווח בפועל אם חיזוק, בטון קשיח או בדיקות באתר מראות אזור ויברציה אפקטיבי קטן יותר.
טווח התחלתי פרקטי של כ- 5-15 שניות לכל החדרה . המשך כאשר הבועות הגדולות נעצרות במידה רבה, הבטון שקע וצליל הוויברטור מתייצב.
עבור בטון טרי המונח במעליות, חדירה של כ- 50-100 מ"מ לתוך השכבה הקודמת מספקת נקודת ייחוס מעשית לחיבור שתי השכבות במהלך האידוי.
לא. ראשי בטון גדולים יותר יכולים לכסות יותר בטון, אך מרווח החיזוק ומידות הרכיבים חייבים להיות ראשונים. ראשי בטון קטנים יותר לרוב פרקטיים יותר בטפסות צרות ובחיזוק צפוף, בעוד שראשי בטון גדולים יותר מתאימים לקטעים פתוחים יותר.
